מילון צמחי המרפא מ-א' עד ת'

אורגנו- האורגנו הוא צמח בעל נהשפעה אנטי פטרייתית ואנטי חיידקית חזקה, לכן עשוי לתרום למערכת החיסון של הגוף נגד וירוסים, פטריות כדוגמת קנדידה ופתוגנים אחרים.

אכינציאה (קיפודנית)– לצמח זה מיוחסות תכונות אנטי ויראליות ואנטי בקטריאליות והוא נחשב למגן ומרפא הצטננויות בחורף. האכינצאה היא צמח רב שנתי שגדל במדינות המערב התיכון בארה"ב. האינדיאנים השתמשו בו לטיהור הדם, לשיכוך כאבים, לחיטוי וכתרופה נג הכשת נחשים. 

לפי הרפואה הטבעית האכינצאה תומכת במערכת החיסון ומטפלת במגוון רחב של בעיות- שפעת, כיבים ברגליים, עקיצות דבורה, גודש בדרכי הנשימה, כוויות ופצעים, אקזמות בעור, פסוריאזיס, הרפס ועוד. 

צמח זה פופולרי ובטוח לשימוש אך לא מומלץ לשימוש יחד עם תרופות כגון: קודאין, סטטינים, תרופות מסוימות נגד אלרגיה ואסטמה וסטרואידים.

אלוורה– באנליזה של הג'ל של האלוורה התגלו  יותר מ- 200 חומרים ובתוכם כל אבות המזון הנחוצים לאדם. הממצא שמפליא אולי יותר מכל את החוקרים הוא היחס בין כמויות המרכיבים בתוך הג'ל. הוכח  שהוא ממש "תפור" אופטימאלית לצרכי גוף האדם. רבות דווח על כך שמי  ששותה אלו ורה מקבל אנרגיה רבה, מערכת העיכול מתעוררת מחדש לחיים ופועלת באופן מאוזן.

אסטרגלוס- האסטרגלוס הוא אחד הצמחים המחזקים החשובים ביותר לפי הרפואה הסינית המסורתית. שורש הצמח גדל לצורכי מסחר בעיקר באיזור שנחאי בסין. על פי הרפואה הסינית, האסטרגלוס פועל ב"מרידיאנים" (ערוצי האנרגיה) של הטחול והריאות ויש לו אנרגיה חמימה. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים, הן במזרח והן במערב בניסיון להבין את יעילותו של הצמח. לפי הרפואה הטבעית, הצמח שטעמו מתוק תורם לעידוד תפקודה התקין של מערכת החיסון. נתון זה עשוי להיות בעל תרומה חשובה לחולי סרטן הזקוקים לסיוע בתהליך ההתאוששות של המערכת החיסונית אשר נפגעת עקב מתן תרופות כימותרפיות. בנוסף לכך האסטרגלוס עוזר במניעת התפתחותם של וירוסים והתפשטותם.

בבונג (קמומיל) – לצמח זה מיוחסת פעילות מרגיעה, אנטי דלקתית ואנטי אלרגית. מרגיע נדודי שינה, כאבי בטן ובעיות בעיכול.

בצל- הבצל מנטרל הצטברות של טסיות דם לאחר ארוחה דשנה ומגביר את ההגנה נגד הצטברות הטסיות המביאה לטרשת עורקים. כמו כן, הוא מוריד לחץ דם ורמות כולסטרול.

ג'ינקו בילובה – ידוע ביכולתו האנטי-אוקסידנטית ובהגברת קליטת החמצן והגלוקוז במוח ולכן משפר את הזיכרון, הריכוז והיכולת הקוגניטיבית. משפר סימני מחלות הקשורות לגיל, שומר על דילול הדם ומסייע בתקופות של מאמץ שכלי (תקופת בחינות ולימודים אינטנסיביים).

לא מומלץ לקחת יחד עם תרופות נוגדות קרישה כגון אספירין ותרופות המורידות לחץ דם.

דבש – לדבש תכונות אנטי דלקתיות ואנטי ויראליות. מסייע במקרים של עצירות, אפטות בפה ודלקות חניכיים, יתר לחץ דם ותורם לשיכוך כאבים. עוזר לריפוי פצעים בשל פעולתו המחטאת. לא מומלץ לחולי סוכרת, לסובלים מקנדידה ולתינוקות עד גיל שנה.

הממליס – לצמח זה מיוחסות תכונות של הגנה על נימים וורידים ושמירה על גמישותם וכן תכונות אנטי דלקתיות. טוב לטיפול בטחורים ובאקזמות בעור.

ולריאן – טוב להפגת מתחים, שינה טובה יותר והקלה במקרי עצבנות, לחץ ומתח. לא מומלץ לקחת עם תרופות נוגדות חרדה ואפילפסיה.

זית – שמן הזית ידוע כמחזק את הלב, תורם להורדת הכולסטרול הרע, מוריד לחץ דם גבוה, מאזן את רמת הסוכר ותומך במערכת החיסון.

זית (עלים)- עלי הזית מכילים חומר הנקרא אולאורפאין, אשר יעיל בהורדת לחם דם, מגביר את זרימת הדם ומקל על אי סדירות בקצב הלב. עלי הזית מכילים כולסטרול טוב (HDL) ומונעים את היווצרותו שך הכולסטרול הרע (LDL) שהוא מבין הגורמים המרכזיים לטרשת העורקים ולמחלות לב.

זנגוויל- צמח הזנגוויל מסייע להתמודדות עם בעיות עיכול. הוא מרגיע את המעיים ופותר בעיות של גזים. במחקרים נמצא גם כי הצמח יעיל נגד בחילות והקאות. בנוסף לכך הזנגוויל הוא צמח אנטי דלקתי, אשר לפי הרפואה הטבעית יכול לעזור במקרים של מיגרנות ושיגרון.

חילבה – מורידה את רמת הכולסטרול ומגבירה את כמות החלב בנשים מיניקות. מחקרים מראים כי זרעי החילבה מסייעים בהתמודדות עם מחלת הסוכרת. בתימן זהו מאכל נפוץ אשר נודע לו תפקיד בחיזוק הגוף במישורים שונים.

טימין – בעל פעילות מכייחת ולכן מעודד הוצאת ליחה. מתאים גם להצטננויות, שפעת, סינוסיטיס וברונכיט. מועיל במקרים של כאבי בטן ובעיות עיכול.

כשות – בעל פעילות מרגיעה על מערכת העצבים. מתאים למקרים של חוסר שקט ונדודי שינה.

לבנדר רפואי – השמן משמש להגלדת פצעים וחתכים. בשימוש פנימי, מתאים להרגעה, עוזר במקרים של עוויתות וכאבי בטן וראש.

מליסה – בעלת תכונות מרגיעות, יעילה במקרים של חרדות, עצבנות, חוסר שקט ונדודי שינה. מתאימה גם לבעיות עיכול וכאבי ראש הנובעים ממתח.

נענע – בעלת השפעה מרגיעה. לא מומלץ להרבות בשימוש בה בתקופת ההריון וההנקה.

סויה- הסויה עשירה בפיטואסטרוגנים אשר מהווים תחליף להורמונים נשיים ומסייעים בהפחתת איבוד מסת העצם. צמח זה מצוי בשימוש נרחב ביותר במזרח וברפואה הסינית, וידוע כגורם המחזק את הגוף ומונע מחלות כגון סרטן ועוד.

 סמבוק שחור – יעיל במקרים של שיעול, דלקות בדרכי הנשימה, התקררות, נזלת, הורדת חום.

ענבים – הענבים מכילים חומרים הנקראים טאנינים, אשר מגנים על דפנות כלי הדם. חומר נוסף המצוי בענבים מגן מפני חמצון ומפני פטריות.

במחקרים עולה כי קליפת הענב היא בעלת תכונות המעכבות את פעילותו של אנזים מסוים אשר מהווה מריכב חשוב בהתפתחותם של תאים סרטניים ובתהליכי דלקות.

בענבים נמצאים גם הביופלבונאידים, חומרים הנחוצים לגוף באופן יומיומי, כדי לספוג ויטמין C בצורה אופטימלית.

ענבי דב – יעילה בטיפול בדלקות בדרכי השתן ומחטאת, מורידה לחץ דם. אינו מומלץ בהריון.

פולן- פולן הוא חומר המיוצר על ידי הדבורים מאבקת הצמחים. הוא מכיל ויטמינים ומינרלים רבים ומחזק את מערכת החיסון בשל תכולת הפלבנואידים הגבוהה שלו. הפולן מסייע בטיפול בדלקת הערמונית.

פטריית רשישי יפנית- לפי הרפואה הטבעית, פטרייה זו מחזקת את מערכת החיסון, מגנה על הכבד ומסייעת בהתמודדות עם מחלת הסרטן.

 פירות הדר- בחלק הלבן של קליפת פרי ההדר נמצאים ביופלבונאידים, חומרים הנחוצים לגוף באופן יומיומי, כדי לספוג ויטמין C בצורה אופטימלית. 

פלפל אדום- המרכיב הפעיל בפלפל האדום נקרא קפסאיצין. הוא מחמם, ממריץ, ובצורת ממרח הוא אף מסייע לשחרור שרירים תפוסים וכואבים.

 פסיפלורה – הפסיפלורה מכילה חומר הנקרא הרמין שנודע גם כמשכך כאבים, כמעודד זיעה וכסם הגורם להרהורי אופוריה. היא יעילה להרגעת עצבנות ומתחים ומעודדת שינה טובה. אינה מומלצת לשימוש בתקופת ההריון וההנקה.

ציפורני חתול – בשימוש חיצוני – אנטי דלקתי ומחטא. בשימוש פנימי – תורם לחיזוק ההגנה הטבעית, אנטי דלקתי ומסייע בהורדת חום.

קרנברי (חמוציות) – התמצית יעילה למניעה וטיפול בדלקות בדרכי השתן ודרכי העיכול. בטוחה לשימוש גם בתקופת ההריון.

רוזמרין – יעיל בהשמדת כינים וחיזוק שורשי השיער. יעיל במקרים של כאבי ראש ומיגרנה, תשישות, חולשה ומתח. אינו מומלץ לשימוש בתקופת ההריון.

שום – טוב לשמירה על בריאות כלי הדם והלב ולהורדת הכולסטרול. פועל כ"אנטיביוטיקה טבעית", אנטי ויראלי ויעיל נגד תולעי מעיים. לא מומלץ לסובלים מצרבות ומאולקוס ובשילוב עם תרופות נוגדות קרישה.
השום הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים ביותר. המצרים האכילו את בוני הפירמידות בשום כדי לחזק אותם והרומאים נתנו שום ללוחמים כדי להגביר את אומץ ליבם וכוחם. השום הוזכר כבר בכתבים המיוחסים להיפוקרטס ובימי הביניים, ובימינו הוא זוכה לפריחה מחודשת. מחקרים מראים על כך שלשום יש יכולות אנטיספטיות, אנטי ויראליות ואנטי ביוטיות. לשום הטבעי יש תכונות המסייעות להורדת לחם הדם ורמת הכולסטרול.