אחד זה הרבה

בבוקר אפור וסגרירי אחד, הלך איש על חוף ים שומם. מרחוק הוא ראה דמות מתקרבת לכיוון שלו, ולאט לאט הם הלכו זה לקראת זה, עד שהוא ראה שהדמות הזאת היא של איש מקומי, שמתכופף כל הזמן, מרים משהו וזורק אותו אל תוך האוקיינוס.
ככל שהמרחק ביניהם הצטמצם, ראה האיש שמה שהמקומי מרים הוא כוכבי ים שנשטפו אל החוף ובכל פעם הוא זרק אותם בחזרה אל הים.
האיש היה סקרן לדעת למה הוא עושה את זה, לכן כשהגיע אליו, שאל אותו מה הוא עושה.
"אני זורק בחזרה את כוכבי הים האלה שנשטפו אל החוף אל תוך הים. אם אני לא אזרוק אותם בחזרה אל הים, הם ימותו מחוסר חמצן" ענה האיש.
"אבל בטח יש אלפי כוכבי ים כאלה" אמר לו האיש "גם פה וגם בשאר החופים, מה זה יעזור אם תחזיר כמה לים? אתה לא רואה שזה לא ישנה כלום?"
האיש המקומי חייך, התכופף, הרים עוד כוכב ים וזרק אותו למים.
"בשבילו זה כן ישנה" אמר.

כל אחד מאתנו הוא אדם אחד, עמוס בדאגות ותחומי אחריות. לפעמים אנחנו מרגישים שיש כל כך הרבה מה לעשות, ויש לנו כל כך מעט לתת. בדרך כלל חסרים לנו משאבים, במיוחד זמן וכסף.
כשאנחנו יוצאים אל החוף הזה, עדיין יהיו מיליוני כוכבי ים שנתקעו על החול. אולי אנחנו לא יכולים לשנות את כל העולם, אבל אין אחד מאיתנו שלא יכול לעזור לשנות את עולמו של אדם אחד. אחד בכל פעם. אנחנו יכולים לעשות את הבדל.