ברירת-מחדל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 
 

עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 




 
 
תעשו לי טובה, יש לי בקשה לקראת יום כיפור שמתקרב: אל תבקשו סליחה בפייסבוק!

לכתוב בסטטוס שלך בפייסבוק: "סליחה מכל מי שפגעתי בו"  שנייה לפני יום כיפור, זה בדיוק כמו לכתוב: "אני רעב" או "אני מת לישון".
אין בזה שום דבר. באמת.

יום כיפור אמנם מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום.

אם פגעתם במישהו השנה, זה לא שהוא יראה את הסליחה שלכם בפייסבוק ויגיד לעצמו: "אני סולח". אולי אפילו להיפך. זה יכול לעצבן את מי שמצפה ממכם לבקש ממנו סליחה על מה שעשיתם לו כי אין לכם את האומץ והכבוד הראוי לבקש ממנו סליחה בפנים.

אין כזה דבר: "אני לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד השנה ולכן אין לי ממי לבקש סליחה". מתוקף היותנו בני אדם, אנחנו לא מושלמים. כל אחד מאיתנו מתנהג לפעמים בצורה לא מתחשבת שפוגעת באחרים רק בגלל שהוא לא מושלם.

יש לנו כל מיני פגמים באופי שגורמים לנו לפגוע בבני אדם אחרים, אפילו בלי שאנחנו מתכוונים.

לדוגמא, פגם אופי נפוץ בחברה הישראלית הוא חוסר הסבלנות.

חוסר הסבלנות גורם לפעמים לאנשים לתקוף אנשים אחרים שלא נותנים להם את מה שהם רוצים מתי שהם רוצים.
זה יכול להיות בתור בקופת חולים, בתור לקופה בסופרמרקט או בשיחת טלפון עם נציג שירות. אם לא הכל הולך מהר וחלק אנחנו מתעצבנים ותוקפים את מי שמעכב אותנו. גם אם זה לא באשמתו. שנייה אחת של עיכוב ואנחנו מצפצפים בקולי קולות לרכב שמלפנינו בכביש. מישהו בקופה לפנינו בסופרמרקט מבקש מאיתנו לחכות לו רגע שיביא משהו שהוא שכח לקחת מהמדף אנחנו כועסים.
לפעמים אנחנו גם תוקפים אנשים שאנחנו מכירים בגלל חוסר סבלנות. מישהו לא הבין אותנו כראוי אז אנחנו כועסים עליו.
הכי הכי אנחנו כועסים על מי שאיטי, שמעכב אותנו. הזמן שלנו יקר יותר מרגשות של אנשים אחרים.

עוד פגם באופי הוא הקנאה. לפעמים אנחנו לא מודעים לכך שאנחנו מקנאים ואנחנו מנסים להמעיט בהישגיו של האחר בגלל זה.
מכאן נובעת הרכילות.

אני מודה שהשנה עשיתי משהו רע לחברה שיושב לי על הלב. סיפרתי עליה משהו למישהו אחר ואני מאמינה שזה פגע בה למרות שהיא לא אמרה לי כלום.
הלואי ויהיה לי את האומץ ללכת לחברה הזאת ולספר לה מה שעשיתי.
אין לי מושג למה עשיתי את זה. האם זה נבע מקנאה שאני לא מודעת אליה שקיימת בי? מה שאני כן מקווה זה שיהיה לי את האומץ ללכת לדבר איתה ולספר לה את זה. האם אני רוצה שהיא תסלח לי? האם זה יגרום ליחסים שלנו להשתפר? אני לא יודעת את התשובות לשאלות האלה.

כשיום כיפור מתקרב, אני רוצה לבקש סליחה מכל אחד ואחד שעשיתי לו משהו רע באופן אישי. 
אבל אני לא אעשה את זה בצורה וירטואלית. לא בפייסבוק, לא בבלוג ולא ב-SMS. אני צריכה ללכת לכל אחד באופן אישי ולבקש ממנו את הסליחה שמגיעה לו. 
האמת שאני מתפללת שהשנה יהיה לי האומץ לעשות את זה ולא לטאטא את זה מתחת לשטיח. 
מי שחושב שמספיק לרשום בסטטוס שלו בפייסבוק משפט התנצלות, אנא- הקדש לכך עוד מחשבה. סליחה כזאת לא שווה כלום.

אם אתם רוצים לסמס למישהו ברכה ליום כיפור או לבקש סליחה (בתנאי שזה ילווה גם בשיחה אישית), תוכלו לעשות את זה בעמוד הבא:
 





                             לכתבה הבאה                                לכתבה הקודמת                            רוצה לקבל עדכונים באי מייל?





Go Back  Print  Send Page

פינת הילדים