ברירת-מחדל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 

היי!
                         
קוראים לי לילך (שם בדוי) ואני עובדת כרכזת של משהו, לא חשוב כרגע מה, במוסד גדול בארץ. בת 23, רווקה עם חבר.                            
 
קודם כל רכזת זה שם יותר יפה לפקידה. ברגע שיש לך תחום בו אתה עושה עבודה פקידותית לגמרי ויש לך הגדרה במה אתה מטפל ובמה לא, אתה הופך לרכז במקום לפקיד. ככה זה נשמע יותר טוב. אולי המילה פקיד מרמזת על ראש קטן, מישהו קצת עלוב ואפור ואילו למילה רכז יש יותר עוצמה וסמכות.                                  
                                             
 
בתור רכזת אני עונה כל היום לטלפונים בלי הפסקה. אנשים מתקשרים להתלונן נון סטופ,מתלוננים שאני לא מטפלת בבעיות שלהם, שאנחנו רמאים שרק לוקחים להם את הכסף, שיש אצלנו כזה בלגן ואטימות ועוד ועוד. קודם כל, איך אתם רוצים שאני אטפל בבעיות שלכם אם כל פעם כשאני מתחילה משהו, יש טלפון חדש עם בעיה חדשה?. האמת שעם זה כבר למדתי להתמודד. למדתי להיות מולטי-טסק כמו שאומרים, או רב משימתית. למדתי כבר להיות עם אוזן אחת בטלפון, יד אחת על המקלדת, יד שנייה מדפדפת בקלסרים, רגל אחת פותחת מגרה, רגל שנייה זורקת נייר לגריסה, מתחת לסנטר מחזיקה ניירות לפקסס ובפה עט כי לא כל דבר אפשר להקליד במחשב. בכלל אני צריכה ללמוד לכתוב בפה. כמו אלה שכותבים ברגליים. למה לא לנצל את האיבר הזה גם בשביל העבודה? שיהיה מולטי פנקשיון, רב תפקודי, לא רק לאוכל ודיבור.           
 
 
אז איפה היינו? אה, בטלפונים. אז ככה, רציתי לשאול, למה אנשים חייבים לפתוח את השיחה בהעלבות? למה כשאני עונה לטלפון מייד מה שאני שומעת זה: "שלום רציתי להודיע לכם על מחדל חמור" (למה מה קרה? מה עשינו, הטלנו פצצה על עזה? כולה חייבנו אותך ב- 20 שקלים יותר אם בכלל), או "שלום, השירות שלכם ממש קטסטרופה" (איזה שירות? איפה אתה חושב שאתה נמצא? במסעדה? אפילו עוד לא הספקתי לשרת אותך וכבר יש לך מה להגיד? אתה יודע בכלל מה עובר עלינו? אתה חושב שאתה היחיד שבו אנחנו מטפלים?), או המנטרה הקבועה: "אי אפשר להשיג אתכם, עד שאתם עונים, השארתי מלא הודעות". טוב, האמת שזה נכון. באמת קשה להשיג אותנו כי כל הזמן תפוס. כל הזמן מתקשרים להתלונן. האמת שלפעמים אני רואה מספר על הצג של הטלפון ולא יכולה לענות בדיוק. מותר מדי פעם לפספס טלפונים בעומס הזה, לא? ואז כשהצלצול נגמר אני רואה שאותו בן אדם מחייג שוב. ממש עקשן. מה אתה חושב? שאני לא עונה כי אני לא רוצה? אולי יצאתי מהמשרד? אם תמשיך לנדנד שוב ושוב אני פתאום אצוץ משום מקום וארים את השפופרת?. ואז הוא מתקשר שוב ושוב ושוב בלי הפסקה ואני כבר בפחד מהפסיכופט שעומד שם מעבר לקו. הוא בטח כבר כל כך עצבני שאם אני אענה הוא יהרוג אותי. אז אני כבר לא עונה וזהו. לפעמים אני באמת יוצאת מהמשרד על קצות האצבעות כדי שבאמת יהיה לי תירוץ למה לא עניתי.                    
                               
 
ויש איזו מישהי מהעבודה שלי שעובדת מולי בשלוחה שלנו בנתניה. אני מתה על השיחות איתה. כל היום היא קוראת לי ממי ונשמה ואומרת לי תודה חמודה. זה כייף בין כל הטלפונים של האנשים שרוצים לאכול אותי חיה. אבל מה? ברגע שבא אליה מישהו שלא מבין למה גבינו ממנו כך וכך היא פתאום מתהפכת ואת כל האשמה מטילה עלי. אני השעיר לעזאזל שלה. היא מתקשרת אליי ומתחילה לצעוק: "לילך, מה עשיתם? הבן אדם פה והוא כועס והוא רוצה לתבוע אותנו ועשיתם כזה בלגן" ואני שומעת גם אותו ברקע צועק שאנחנו גנבים ושקרנים ועוד מעט נראה לי שצריך להזמין שם לסניף אמבולנס כי שניהם עומדים לחטוף איזו התמוטטות עצבים או התקף לב. ואז בסוף כשמתברר שלא נעשתה שום טעות והלקוח פשוט קצת לוקה בהבנת הנקרא, אני שוב חוזרת להיות ממי וחמודה, אבל לא אכפת לי. אני כמו כלבלב קטן שצריך ליטוף מדי פעם. 
                                                                         
 
 
אז זהו לבינתיים. רק מילה קטנה לסיום, או כמה מילים ליתר דיוק. כשאתם מתקשרים לנותן שירות תתחילו עם מילה טובה, תנו אמון, תבטחו בנו שאנחנו רוצים לעזור לכם ונרצה לעזור לכם יותר אם תהיו נחמדים. צעקות ועלבונות לא גורמים לנו לשרת אתכם יותר טוב, רק גורמים לנו להתעצבן עליכם, להילחץ ולשחרר אנרגיה שלילית לעולם הזה שגם ככה עמוס באנרגיות שליליות. למה לא לתת הרגשה טובה, שבסוף היום לכולנו יהיה כייף ללכת הביתה. זה בסך הכל כסף, לא טעינו חס וחלילה באבחון רפואי ונתנו לכם רעל במקום תרופה. לקחנו יותר מדי כסף? אז נחזיר לכם. תאמינו לי שלנו הרכזים (הפקידים) אין אינטרס לעשות טעויות כאלה, הרי לא מעלים לנו את המשכורת כשזה קורה ואף אחד לא מורה לנו מלמעלה לעשות טעויות כדי שיהיה יותר כסף לחברה. באמת. זה לא נהוג בשום מקום, רק אצל הנוכלים של אמנון לוי אולי.        
                       
אז בפעם הבאה תפתחו את השיחה במילה טובה ותסיימו עם מילה טובה ותשאירו טעם טוב לשירות שאנחנו נותנים ואולי תעלו אצלנו חיוך שיעבור הלאה למישהו אחר שיעביר אותו הלאה למישהו אחר וכן הלאה, ואולי בסוף החיוך יגיע אליכם בחזרה.      :-)   
                      
 
סוף שבוע נעים!
לילך
 
26/10/2006
 






Go Back  Print  Send Page

פינת הילדים
 





הוספה למועדפים
  |  הפוך לעמוד הבית    |  תנאי השימוש באתר | מפת האתר  |  כתבו לנו  | 
כל הזכויות שמורות © לפרינטיים 2017