ברירת-מחדל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 
 

עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 

אתמול בלילה ראיתי את הסרט עד קצה העולם (Into the wild) בבימויו של שון פן.

אני לא חושבת שראיתי אי פעם סרט שטלטל אותי כל כך. הסרט מספר על כריסטופר מקנדלס, בחור צעיר ממשפחה אמריקאית אמידה שמחליט לוותר על קריירה פוטנציאלית מבטיחה, כסף, נוחיות, משפחה, חברים והכל ולצאת למסע להגשמת החלום שלו, לחיות בטבע לגמריי לבד. היעד שלו הוא אלסקה: מרחבים אינסופיים, נהרות, יערות, שלג והכי חשוב- לבד. בדרך לאלסקה הוא עובר הרפתקאות שונות, מכיר אנשים שנקשרים אליו ומתאהבים באישיות שלו, בטוב הלב שלו, בשמחה ובאופטימיות, באהבת החיים וההרפתקנות.


כריס ניתק את הקשר עם ההורים שלו, ההורים שהוא פיתח כלפיהם כל חייו כעס ובוז. ההורים היו רבים בלי חשבון לידו וליד אחותו עד כדי אלימות. דיברו הרבה על גירושים ולכריס התברר שאביו היה נשוי לאישה אחרת ויש לו ממנה שישה ילדים כשהכיר את אמו. רק אחרי שהוא ואחותו נולדו התגרש אביו מאשתו הקודמת ונשא את אמם לאישה. הסיפור על הזוג הצעיר שהכיר באוניברסיטה, התאהב וילד ילדים שההורים מכרו להם משהיו קטנים התברר כשקר. כריס הרגיש שכל החיים של ההורים שלו הם שקר אחר גדול.

כשכריס מתחיל את המסע שלו, הוא לא משתף את משפחתו ומשנה את שמו לאלכסנדר סופרטרמפ.

השקר הגדול שבו אנחנו חיים. חיים בתוך מסלול שהוכתב לנו על ידי ישות גדולה מאיתנו- החברה. החברה מכתיבה לנו מה אנחנו צריכים לעשות בחיים ואנחנו עושים את כל המאמץ לעשות את רשימת ה- to do הזאת, לפעמים ממש כמו עיוורים. עיוורים לרצונות האמיתיים שלנו, לאהבות שלנו.

אנחנו הולכים לבית הספר ולומדים דברים שלא מעניינים אותנו. אחר כך הולכים להילחם בצבא למען מדינה שלא דואגת לנו, אחר כך הולכים לאוניברסיטה להמשיך ללמוד משהו שלא מעניין אותנו, אחר כך מחפשים בן או בת זוג, לפעמים מוצאים אהבה ולפעמים לא, מתחתנים כי זה מה שצריך, מולידים ילדים כי זה מה שצריך ואחר כך מכניסים בכל הכוח את הילדים לתוך המסלול הזה גם. לוחצים עליהם שיצליחו יותר מאיתנו, שיהיו פחות בינוניים מאיתנו. אבל שילכו במסלול של העכברים העיוורים שהכתיבה הישות הגדולה והמפחידה- החברה.

אנחנו צריכים כסף. הכל עולה כסף. אי אפשר להנות בלי כסף. אי אפשר לישון טוב בלי כסף. קר לך כשאין לך כסף. אתה רעב כשאין לך כסף. כריס ניסה לחיות בלי כסף. ויתר על הנוחיות שהכסף קונה ונהנה עד הסוף. הרגיש את החיים, הרגיש את הקור, הרעב, האדרנלין. 

הסוף לא היה טוב. כריס לא שרד את החיים האלה, אבל הוא מת בצורה אמיתית. לפי הסרט, הוא מת מאושר. אולי הוא נתקף געגועים למשפחה שלו כי בסוף הוא כותב ביומן שלו: happiness is only real when shared. 

ציטוטים מהסרט:

Some people feel like they don't deserve love. They walk away quietly into empty spaces, trying to close the gaps of the past - יש אנשים שמרגישים שהם לא ראויים לאהבה. הם עוזבים בשקט לתוך חללים ריקים, מנסים לסגור את הפערים של העבר.

 I read somewhere... how important it is in life not necessarily to be strong... but to feel strong - קראתי איפשהו... זה לא חשוב בחיים בהכרח להיות חזק... אלא להרגיש חזק.

I'm going to paraphrase Thoreau here... rather than love, than money, than faith, than fame, than fairness... give me truth - אני הולך לעשות פרפרזה על ת'ורו פה... יותר מאהבה, מכסף, מאמונה, מתהילה, מהגינות.... תן לי אמת.

עד קצה העולם









+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page

פינת הילדים
 





הוספה למועדפים
  |  הפוך לעמוד הבית    |  תנאי השימוש באתר | מפת האתר  |  כתבו לנו  | 
כל הזכויות שמורות © לפרינטיים 2017