ברירת-מחדל  |  

חיפוש באתר:
Custom Search
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



עיקבו אחרינו ב-Pinterest
 
 




 

איך רציתי להיות מקובלת בכל מחיר

כשהייתי בת 13, חשבתי שהדבר הכי חשוב בחיים זה להיות מקובלת. ובשביל להשיג את המטרה, כל הדרכים היו כשרות. כדי להיות מקובלת, התחברתי עם ליאת, הנערה שהייתה מלכת השכבה. היא הייתה הכי יפה. כל הבנים רצו להיות חברים שלה וכל הבנות רצו להיות כמוה.
הייתי החברה הכי טובה שלה, וכשהייתי איתה, הרגשתי כאילו היופי שלה מתפזר כמו אבקה זוהרת ונוחת גם עלי. כשהסתכלתי עליה, הרגשתי שהיופי שלה משתקף על הפנים שלי. כשהסתובבתי איתה הרגשתי שאני לא סתם אחת, כי אם היא בחרה אותי, כנראה שגם אני יפה ומגניבה.
בזכות החברות איתה, הרגשתי שאני מקבלת את העודפים מהאהבה וההערצה שהיא מקבלת.
באמצע השנה, זה היה בכיתה ז' או ח', הגיעה מעיר אחרת נערה בשם גלית. גלית הייתה נערה נחמדה וממוצעת, לא מיוחדת. כמוני. בגלל שהייתה חדשה, כולם גילו בה עניין. ליאת התחילה להסתובב איתה בהפסקות. הן היו יושבות ומדברות ואני לא הצלחתי להשתלב בשיחה, או שהיו קמות והולכות למקום אחר בלי לחכות לי. הרגשתי שקופה. הייתי מאוימת. הבנתי שיש סכנה שגלית תיקח לי את ליאת.  
פתאום בכל פעם שבאתי לליאת אחרי הצהרים, גם גלית הייתה שם. לפניי. כבר לא הייתי החברה הכי טובה של ליאת. בכלל לא ידעתי מה אני בשבילה. ואז עלתה לי בראש מזימה איך להרחיק את גלית מליאת. לא הספקתי לחשוב על זה יותר מדי. איך שהרעיון עלה לי לראש, מיד ביצעתי אותו. בשעת ערב מאוחרת התקשרתי לליאת ואמרתי לה שיש לי סוד. שגלית אמרה לי שהיא בעצם לא סובלת אותה וסתם הולכת איתה כדי להיות מקובלת, ושבעיניה היא ילדה רכלנית, שטחית, שוויצרית ועוד שלל "מחמאות".
ליאת הייתה בהלם. היא האמינה לי כמובן כי בכל זאת, הייתי החברה הכי טובה שלה במשך תקופה כל כך ארוכה.
יום למחרת ליאת לא דיברה עם גלית. היא כל כך כעסה עליה שאמרה לכולם לא לדבר איתה יותר. כך התחיל החרם על גלית. גלית הייתה מגיעה לבית הספר ואף אחד לא רצה לדבר איתה, לשבת לידה ובכלל להיות בקרבתה.  
לא התכוונתי שזה יהפוך לחרם. בסך הכול רציתי את ליאת בחזרה, ושגלית תמצא חברות אחרות. אבל גלית לא יכלה למצוא חברות אחרות יותר, היא הייתה מנודה. למרות שראיתי כמה עצוב לה, לא עשיתי כלום כדי לעזור לה, כי הפחד על המעמד שלי היה חזק מהרחמים עליה.
בסוף השנה גלית עברה לבית ספר אחר. אולי זה היה בגלל החרם.
לא פגשתי אותה מאז. אני לא יודעת מה איתה, אבל הרבה פעמים חשבתי שעלי לבקש ממנה סליחה. אני עד היום לא יודעת אם גלית גילתה שאני זו שגרמה לחרם שהוטל עליה במשך חודשים ארוכים.
השנים עברו והיום אני בעצמי אמא לנערה בכיתה ז'. לפני חודשיים חזרה בתי הביתה מבית הספר בוכה. משום מה החליטה מלכת השכבה לעשות עליה חרם. אף אחד לא רוצה לדבר איתה, אף אחד לא רוצה לשבת לידה. בהפסקות היא לבד. הרגשתי כאילו חרב מתהפכת לי בבטן, חותכת לי את הלב. רציתי לבוא לבית ספר, לצעוק, לא הפסקתי לבכות. ביקשתי מהבת שלי את הטלפון של אמא של מלכת השכבה כדי להתקשר אליה ולדבר על ליבה, לבקש את עזרתה. היא נתנה לי. קראו לה גלית.
גלית, לא היה לי אומץ להודות במה שעשיתי ולבקש ממך סליחה. ואולי זה בסדר, סגרנו מעגל. ומי יודע הכאב של מי גדול יותר, שלך כילדה או שלי כאם, כי את הכאב על הבת שלי אני לא מסוגלת לשאת.

כתבה: שירה כ.
12/04/15

שתי חברות
 Image courtesy of Serge Bertasius at FreeDigitalPhotos.net 
 
 



עוד סיפורים למבוגרים:

אהבה

תאריך: 13/06/2015 11:08:00
המשך לקרוא »

בית ספר

תאריך: 13/06/2015 11:10:00
המשך לקרוא »

כסף

תאריך: 14/06/2015 06:00:00
המשך לקרוא »

הורות

תאריך: 28/08/2015 08:31:00
המשך לקרוא »


Go Back  Print  Send Page

פינת הילדים
 





הוספה למועדפים
  |  הפוך לעמוד הבית    |  תנאי השימוש באתר | מפת האתר  |  כתבו לנו  | 
כל הזכויות שמורות © לפרינטיים 2017